אני לא זוכרת היכן ומתי (ואיך) הכרתי את ההייקו. אני זוכרת שהכנתי עבודה קצרה על שירת הייקו במסגרת קורס שלמדתי בסמינר הקיבוצים בנושא 'נפש ויצירה'. הבנתי שיש שם קסם מיוחד, אך לא הבנתי מה הסוד.

שירת הייקו נטולת מטאפורות, חריזה, דימויים, עולם רגשי מטלטל (למרות שהוא בהחלט מעורר רגשות), ומשהו בפשטות הזו, שהביאה איתה הרבה עומק ועוצמה, משכה ועניינה אותי, ובעיקר - נגעה לי בלב.
 

אני אוהבת מילים. אוהבת כשדברים נוגעים בי בצורה עדינה, מלטפים... זה חלק מהיופי שהעולם הזה מציע.

 

ההייקו הוא יופי, עדינות, אסתטיקה, רוך, וגם יכול להיות בו כאב (ומסתורין ועמימות) כי הוא מתאר רגע, ורגע - תמיד חולף.. יופי שחלף, ואני נותרת עם הזיכרון, ללא המראה. יש בזה עצב קל..

 

קראתי הייקו והתרגשתי וככל שקראתי יותר, הבנתי כמה אני לא מבינה. 

 

בהמשך, השתתפתי בשני קורסים של קריאה וכתיבת הייקו (ממליצה מאוד על קורס 'כתיבה בזמן כאן' עם ליאת קפלן). במקביל, כתבתי עבודת סמינריון בלימודיי באוניברסיטה על הייקו (הייתי צריכה לחקור את ההייקו ע"פ אמות מידה אסתטיות מערביות, ובזכות העבודה, עברתי עוד תהליך העמקה עם ההייקו - קראתי ספרי זן, שירי הייקו, כותבים שכתבו על הייקו..).

העבודה הזו עזרה לי מאוד בכתיבת מדריך הכיס (שכלל לא חשבתי עליו אז, הרעיון הגיע מאוחר יותר) - הוצאתי ממנה חומר עיוני על השירה.

המדריך מכיל הקדמה על איך כותבים שירת הייקו. אני חושבת שלכתוב הייקו, זה לתרגל נוכחות ביומיום בחיים, לראות את היופי והכאב העדין לנוכח הארעיות, שמתגלה במציאות. להיות פנויים לחיות כאן ודברים פשוט מתגלים, דברים שאנחנו לא שמים אליהם לב כי אנחנו רוב הזמן בטרדות הראש.

 

עבור אנשים שונים, הייקו יהיה שונה. הוא כל כך קצר וזעיר, פגיע כמעט, וכל כך עמוק ועוצמתי, מעצם פשטותו ואמיתותו.
 

מה שכתבתי, זה מה שההייקו עבורי ומה שהבנתי עם ההעמקה שלי בו, ובעצם בחיים.
זו כמובן הפרשנות והחוויה האישית שלי בתוך ההייקו והחיים.

​

אני מזמינה מאוד להתאהב גם. לקרוא ולהעמיק, וכמובן להתנסות ולבחון זאת בחייכם.


מוזמנים לעקוב אחרי! מילים מחוברות - כתיבה ן שירים ן הייקו ן עריכה

​

​